ובכן…מה לא נכתב כבר על המגיפה התוקפת אותנו בגין "וירוס הקורונה" או בשמו המקצועי הלא קליט בעליל ה- Covid-19.

וכך, במאה ה- 21 המתהדרת במדע ופריצות דרך טכנולוגיות, עולם גלובלי, חברות המתכננות טיסות מסחריות לחלל ולמסלולים סביב כדור הארץ, פקקי תנועה של לוויינים, ניתוחים באמצעות רובוטים, תשלומים באמצעות המכשיר הנייד ועוד, נגיף אחד שהגיע מסין משתק תוך זמן קצר ביותר את כל אוכלוסיית העולם וכפועל יוצא ולא מפליא את כלכלת העולם.

ופתרון? אין.

למדע, לחוקרים המדופלמים ולטכנולוגיות המהוללות אין פתרון מדף, והמענה העולמי לנגיף הינו פתרון מנהלתי שהתחיל במגיפות במאות קודמות: ריחוק חברתי ("Social distancing"). כן גבירותיי ורבותיי, במאה ה-21 זה מה שאנו יודעים לספק. קצת מאכזב, אולי אפילו הזוי.. אבל זה מה יש.

וכך אנו רושמים פרק חדש ומשמעותי בהיסטוריה, עליו עוד תספרו לנכדים ולדורות הבאים בבוא היום: "באותה תקופה, אסור היה לצאת מהבית. היינו יוצאים לסיבוב בחצר עם הכלב ועוטים מסיכה על פנינו"…

ומה לכל זה ולהשקעות הנכם שואלים? ובכן, מובן ששיתוק כלכלי, הסגרים וריחוק חברתי "מתגלגלים" תוך זמן קצר למשבר כלכלי הולך ומתרחב. חברות תעופה מפסיקות את רוב טיסותיהן, בתי מלון סוגרים שעריהם, הקניונים דוממים וחנויות חדלות מלעבוד. אנשים מסתגרים בבתיהם ללא מעש, מפחיתים את צריכתם ומדוממים את הייצור התעשייה והשירותים וכפועל יוצא, האבטלה גואה.

א ב ל… וכאן ה-"אבל" הגדול והמכריע.

לאחר תיאורים מכבירים על יום הדין הקרב ובא ועד כמה שהטרגדיה גדולה ולעיתים מפחידה, בסוף העולם ממשיך להתקיים. אמנם, עד שתגיע התרופה המיוחלת נצטרך לשנות את הרגלי ההתנהגות, לנקוט במשנה זהירות ואף עדיין להתמיד בריחוק חברתי מסוים, אולם, העולם ממשיך וימשיך להתקדם הלאה. ואם העולם ממשיך הלאה, הכלכלה ממשיכה הלאה.

בהתאם, ההנהגות בכל העולם ואף בישראל (תמיד אפשר להתווכח על זהות ויעילות המנהיגים..) עמלות כעת על מה שנקרא "אסטרטגיית היציאה" מההסגר.

אין ספק שאסטרטגיה זו היא בעצם מספר רב של טקטיקות תגובה הנשענות גם הן על שיטה עתיקת יומין, הלא היא "ניסוי וטעייה". לא יהיה כאן "זבנג וגמרנו" אלא תקופה ארוכה וסיזיפית של מערכת ניסויים וטעיות. "סגר חלקי", "סגר מלא", "סגר נושם", תנועה עם מסיכות פנים, בידוד אוכלוסיות בסיכון ועוד. כל אלו ואחרים יבוצעו על מנת להניע מחדש את גלגלי הכלכלה.

ובהשקעות כמו בהשקעות, מצב החברות קשור באופן ישיר וחד אל רמת הסיכון, וודאי שבעת משבר. לרוב האנשים "סיכון" הינו מושג חמקמק, מופשט וערטילאי. השמעתם פעם מישהו שאומר שהוא לוקח סיכון מופרז? וודאי שלא. כולם הרי תמיד המשקיעים הכי סולידיים על פני האדמה, גם כאשר הם לוקחים את הסיכונים הגבוהים ביותר שניתן לקחת. על אף שהתקשורת הכלכלית נוטה לספק לקהל הקוראים והמאזינים נתונים בלתי פוסקים על תשואות של כל מכשיר השקעה באשר הוא, צד הסיכון, אותו הצד שעושים בו שימוש על מנת להשיג את התשואה המיוחלת, נשאר יתום וכמעט שאינו מקבל ביטוי. המשקיע אמנם בודק מה שיעור התשואה שהניבה מניה, קרן הנאמנות או תיק ההשקעות אשר ברשותו, אך כמעט ולא נותן דעתו על הסיכון הגלום במכשיר ההשקעה הנדון.

גם בעולם החברות (הלא הוא נכס הבסיס אשר עומד מאחורי מחיר המנייה, זוכרים?) ניתן לראות את השפעת התיאבון לסיכון. חברה אשר התנהלה באחריות ובשמרנות טרום המשבר, הקפידה על תזרים מזומנים חיובי, שמרה על מבנה מאזני איתן ועל פעילות ללא מינוף יתר מכביד ומסוכן, הגיעה למשבר מוכנה ומזומנה. וכך, כאשר מגיע המשבר הנוכחי, גם אם עסקיה נפגעו, היא משכילה לבצע התאמות חדות ומהירות מחד ולא צריכה להתמודד עם הלוואת קצרות מועד המונחות כ- "חרב על צווארה" מאידך. אין ספק שחברה שכזו תצלח את המשבר בהצלחה.

נקדים ונאמר לקהל הקוראים, כי לשמחתנו הרבה, מרבית החברות נמנות על חלק זה של המשוואה.

אולם, קיימות גם חברות אשר הקפידו פחות על מינון הסיכונים בפעילותן ולא שמרו על איתנות מאזנן עד כדי התנהלות על גבול ההרפתקנות בעסקיהן. וכשמגיע השפל, כפי שגדול המשקיעים "וורן באפט" נוהג לומר: "רואים מי שחה בלי בגד ים…".

החברות הללו (נציין שוב כי אלו מיעוט של חברות), תתקשנה להערכתנו לצלוח את המשבר וכל יום שעובר מקרב אותן לעבר נקודת חדלות הפירעון הקרבה ובאה.

כפי שניתן לראות, המושג הערטילאי והמופשט "סיכון" הופך להיות מוחשי, ממשי ומאיים על בעלי המניות בדמות הפסד חלק גדול מכספם. לא נעים.

אסטרטגיית היציאה מהמשבר

כפי שציינו, אסטרטגיית היציאה מהמשבר תתבטא בעצם ברצף טקטיקות של ניסוי וטעייה. ישחררו, יבדקו מה קורה, יאספו נתונים. אם יצליחו, ימשיכו בטקטיקה ההתחלתית. אם לאו, ינקטו בטקטיקה שנייה, שלישית, רביעית או צרוף שלהן, וכן הלאה, על פי מגוון האמצעים בהם ניתן להשתמש.

וכך הכלכלה תצעד "עקב בצד אגודל" ביחד עם אסטרטגיית היציאה. בכל פעם שטקטיקה מסוימת תצליח, כן תצלח הכלכלה. בכל פעם שתיכשל, תחול נסיגה לאחור, הכלכלה תיפגע וחוזר חלילה.

ככל הנראה, העיקרון המנחה בשחרור גלגלי הכלכלה הינו קדימות לתחומים בעלי תרומה רבה לתמ"ג ורגישות נמוכה להדבקות. אלו צפויים לצאת מהסגר ראשונים. בשלב מאוחר יותר, יזכו להקלות עסקים עם רגישות גבוהה יותר להדבקות אך תרומה רבה יותר לתעסוקת המשק.

כפי שזה מסתמן כעת, השיטה אמורה לעבוד בדרך הבאה (תחת ההתאמות המתבקשות כמובן,  קרי, תחת מגבלות העסקת עובדים, ביצוע בדיקות, שמירה על ריחוק חברתי מסוים, שמירה על היגיינה ועוד):

שלב ראשון – תעשייה טכנולוגיה ושירותים פיננסיים

בסקטורים אלו, התרומה לכלל התעסוקה נמוכה יחסית אך גם סכנת ההידבקות נמוכה. התרומה לתוצר לעומת זאת, גבוהה.

נציין כי פעולתם לא נפגעה לחלוטין אולם תפוקתם נפגעה באופן כזה או אחר בשל המגבלות. המטרה לשחרר מגבלות הפוגעות בהם כמה שיותר מהר. לדוגמא: שחרור "צווארי בקבוק" בשרשרת האספקה ושחרור מקביל של מסגרות חינוכיות דוגמת גנים לגיל הרך שתאפשרנה גם לעובדים השומרים על ילדיהם הקטנים בבית לחזור לעבודה בתפוקה מלאה.

כאן נמצא למעשה את כל  חברות  תחום הפיננסים (החל מהבנקים, המשך בחברות הביטוח וכלה בחברות המימון החוץ בנקאיות) וכמובן את חברות התעשייה: החל בחברות תעשייתיות פרטיות (דוגמת תנובה) וציבוריות (דוגמת שטראוס, אינרום, קליל, בית שמש, מיטרוניקס ועוד מגוון רחב מאוד של חברות) וכלה בחברות טכנולוגיה (בין אם מדובר בחברות יצרניות דוגמת טאואר, קמטק, נובה ועוד ובין אם מדובר בחברות תוכנה כגון נייס או חברות שירותי IT כגון מטריקס, וואן ואחרים) וסטארטאפים.

מן הסתם, אלו יפעלו במתחמי משרדים ולכן חברות  נדל"ן מניב להן פעילות משרדים ענפה צפויות ליהנות מכך (דוגמת גב ים, אמות, עזריאל במתחמי משרדיה ואחרות).

שלב שני – מסחר , לוגיסטיקה וקמעונאות

תחומים בהם השיקול המרכזי לשחרורם הינו התרומה לתעסוקה, גם אם הסכנה להדבקות כבר אינה נמוכה. הנטייה היא לשחררם תחת מגבלות על מנת לתמוך בתעסוקה ובמעגל העבודה. כאן נמצא לדוגמא רשתות ריטייל בקניונים (פוקס, גולף, זארה ואחרים), וכן חברות לוגיסטיקה ומחסנים התומכים בשרשרת הייצור (כדוגמת חברות שילוח ולוגיסטיקה כגון אוריין, גולד, ממן ואחרים).

אנו מעריכים כי מרכזים פתוחים יהנו מקדימות מסוימת על פני קניונים בשל אופי המתחם ולכן אנו צופים כי חברות דוגמת ביג, מגה אור ורני צים תצלחנה להפעיל מוקדם יותר את מרכזיהן ביחס לחברות מוטות קניונים סגורים דוגמת עזריאלי ומליסרון.

שלב שלישי – בתי מלון ושרותי הארחה

התרומה לתעסוקה נחשבת לגבוהה, אך סכנת ההדבקות גבוהה גם כן ולכן ייקח זמן עד שאלו ישוחררו.

לכאן להערכתנו משתייך כל ענף המלונאות וההארחה (חברות המלונות הבורסאיות דוגמת מלונות דן, רשת מלונות ישרוטל, הפעילות המקומית של רשת פתאל ואחרים, כמו גם חברות פרטיות דוגמת רשת האכסניות אברהמס וענף הצימרים כמובן)

שלב רביעי (ייקח זמן!) – שירותים בעבודה מקרוב ומרכזי בילוי ופנאי מאופייני התקהלות

כאן נמצא עוסקים זעירים דוגמת מספרות, עסקי קוסמטיקה למיניהם, ענפים פרא-רפואיים (המחייבים מגע אישי או קרוב עם הפציינט) וכמובן בתי קולנוע, מסעדות ובתי קפה שעתידים למעשה לסבול מהמצב בעוצמה הגבוהה ביותר.

לאחר שסקרנו את השלבים השונים, נשאלת השאלה לאן ישויך ענף התעופה. כאן כבר התשובה תלויה ונגזרת גם מההתמודדות העולמית עם המשבר. ככל שיפתחו גבולות רבים יותר ומדינות רבות יותר תחלנה באסטרטגיית יציאה משלהן, כן יהיה קל יותר לקבל החלטה לאפשר שירותי תעופה. עד אז, צפוי כי הענף יישאר תחת הגבלות חמורות. רוצים לומר, להערכתנו, לכל המוקדם נראה שחרור הדרגתי של הענף באמצע השלב השלישי באמצעות טיסות פנימיות ובהמשך, עם פתיחתם של גבולות בינלאומיים לכניסת תיירים, גם טיסות בינלאומיות.

כמובן שכמו במהלך המשבר, גם כאן עלינו לנווט את ההשקעות, תוך ניתוח מספר רב של פרמטרים המשתנים בכל עת באופן סימולטני, תוך שקלול מחירים וסיכונים.

אבל אל דאגה, בשביל זה אנחנו כאן.

חג שמח!